ת"פ 31351-12-14

תקציר

הנאשם טען כי יש לפסול את הודאתו מראיות בטענה שהיא הושגה באלימות, איומים, מניעת שינה ואמצעים פסולים אחרים הפוגעים בזכותו להליך הוגן, לרבות זכות השתיקה וההיוועצות עם עורך דין. עם זאת, בית המשפט לא מצא סיבה להאמין לטענות הנאשם בדבר אלימות ומניעת שינה. מעדותו של הנאשם עצמו עולה כי אירועי האלימות הנטענים לא השפיעו עליו ולא נועדו להפר את רצונו. זאת ועוד, מלוח החקירות עולה כי הנאשם לא נמנעה שינה במתכוון, והקושי לישון בתאו לא היווה מניעת שינה. בית המשפט דחה גם את טענות הנאשם בדבר השפלה, השפלה ועדות מזוהמת, וקבע כי דברי החוקרים לא היוו איומים פסולים וכי הצגת עדויות הנאשמים האחרים היא טקטיקת חקירה לגיטימית. באשר למניעת מפגש עם עורך דין, קבע בית המשפט כי החשד לעבירת התארגנות אסורה אינו מפוברק וכי ההחלטה נתונה לביקורת שיפוטית בזמן אמת. בית המשפט הכיר בכך שהנאשם לא הוזהר על זכות השתיקה בתחילת כל חקירה, אך נחה דעתו כי הנאשם היה מודע לזכות זו ומימש אותה בכל זאת. היעדר אזהרה בתחילת כל חקירה יוחס למדיניות השב"כ ולנהליו, שבית המשפט מצא בהם אי-נוחות אך לא סבר כי פגעו ביכולתו של הנאשם למסור הודאה חופשית מרצון, במיוחד נוכח משך החקירה הקצר יחסית. בית המשפט התייחס גם לטענת הנאשם בדבר אי הקלטת החקירות, וציין כי חובת רישום החקירות אינה חלה על עבירות ביטחון. לבסוף, בחן בית המשפט את עדותו של שותפו של הנאשם, שלמה טוויטו, ומצא כי אין בה כדי להשפיע על עניין המשפט הטריוויאלי. ככלל, בית המשפט קבע כי הודאתו של הנאשם הושגה כדין וניתנה באופן חופשי ומרצון, ולכן היא קבילה כראיה.