ת"א 44032-03-14

תקציר

התובעים, משפחת ישחקוב, רכשו דירה ממשפחת אלבז בשנת 2008. זמן קצר לאחר מכן התגלעו בעיות בין התובעים לבין הנתבעים, משפחת אביטבול, שהייתה בעלת הדירה הסמוכה, בנוגע לשימוש בשביל המוביל לביתם של התובעים ומחלוקת על גבול נכסיהם. התובעים טענו כי הנתבעים מנעו מהם להשתמש בשביל, שהיה אמור להיות רכוש משותף, וכן פלשו לרכושם. התובעים ביקשו מספר סעדים, לרבות פירוק שיתוף פעולה ומתן רשות להשתמש ברכוש המשותף. הנתבעים טענו כי אופן חלוקת הקרקע, לרבות הדרך המשותפת, היה ידוע לתובעים טרם רכישת דירתם וכי הם הסכימו לכך בהסכם משולש שנחתם בין התובעים, הנתבעים ומשפחת אלבז. עוד טענו כי התובעים ויתרו על זכויותיהם ברכוש המשותף וכי תביעתם נעשתה בחוסר תום לב. בית המשפט בחן את חומר הראיות ומצא כי הנתבעים לא הצליחו להוכיח את טענותיהם. הסכמי המכר של שתי הדירות התייחסו ללשכת רישום המקרקעין, שחילקה את הרכוש המשותף שווה בשווה בין הצדדים. הנתבעים לא הביאו ראיות מספיקות לכך שהתקיימה חלוקה פיזית ממשית וארוכת שנים של הרכוש לטובתם, או שהתובעים היו מודעים לחלוקה כזו והסכימו לה. יתר על כן, בית המשפט מצא כי ההסכם המשולש, שנחתם למעלה משנה לאחר רכישת התובעים, לא הצביע על ויתור מצד התובעים לגבי חלקם ברכוש המשותף. ההסכם לא יושם במלואו ולא היה לו תוקף משפטי מחייב. לפיכך, קיבל בית המשפט את תביעת התובעים לקבלת רשות להשתמש ברכוש המשותף והורה כי התובעים יוכלו להשתמש באופן סביר בשביל המוביל לביתם. לתובעים נפסק הוצאות משפט מופחתות בסך 4,000 ₪ שישולמו על ידי הנתבעים.