עת"מ 3575-04-11

תקציר

פסק הדין דן בשתי החלטות של נציב תלונות הציבור הנוגעות לעתירה של סוהר שפוטר משירות בתי הסוהר. ההחלטה הראשונה נוגעת לפיטורים עצמם, אשר הנציבה מצאה כי הם מוצדקים נוכח ההפרות החמורות שביצעה העותרת, לרבות זיוף כרטיסי נוכחות וניצול מעמדה לטובת עצמה ולטובת אחרים. הפיטורים, שהתקיימו לאחר שימוע כדין, נמצאו בסמכותו של נציב שב"ס ובהתאם לעקרונות המשפט המנהלי. בית המשפט החליט שלא להתערב בהחלטה זו למרות הענישה הקשה, שכן היא סבירה ומידתית ביחס לעבירות שבוצעו. ההחלטה השנייה עניינה בניכוי שכרה של העותרת בעת השעייתה. בפסק הדין נקבע כי שב"ס לא ערך שימוע לעותרת בטרם החליט להפחית את שכרה, דרישה חוקית. בנוסף, מאחר שהעותרת לא הועמדה לדין בגין עבירות המשמעת שלה, היא זכאית לשכר מלא בעת השעייתה. לפיכך, ההחלטה לנכות משכרו של העותר התקבלה שלא כדין ודינה להתבטל. המשיבים חויבו להשיב לעותרת את הכספים שנוכו משכרה בתקופת ההשעיה, לרבות הפרשי הצמדה וריבית. פסק הדין לא פסק הוצאות לאף אחד מהצדדים.