ע"פ 206/08

תקציר

שני תושבי ירושלים, המשיב מס' 1 והמשיב מס' 2, הורשעו בניסיון לסייע לאויב במלחמה ובעבירות נלוות נוספות. על גזר דינם ערערה המדינה, והמשיב מס' 1 ערער אף הוא על גזר דינו בנימוקי חומרה. המדינה טענה כי העונשים הראשונים אינם משקפים את חומרת העבירות ויש להחמירם כדי שישמשו כגורם מרתיע, ואילו המשיב מס' 1 טען להפחתה בנימוק שתפקידו אינו דומיננטי יותר מזה של המשיב מס' 2 וכי התוכנית בוטלה טרם מעצרו. בית המשפט קיבל את ערעור המדינה, תוך שהוא מציין את חומרת העבירות ואת הצורך בהרתעה, והחמיר את העונשים לעשר שנות מאסר בפועל למשיב מס' 1 ולשבע שנים למשיב מס' 2. על שני המשיבים נגזרו גם שנת מאסר על תנאי. השופטים הדגישו את האופי הנתעב של העבירות, שכללו תכנון לחטוף ולרצוח יהודי חרדי לשם רווח כספי, והדגישו כי חומרת העונשים מוצדקת כדי להעביר מסר של הרתעה לעבריינים פוטנציאליים. ההחלטה מחזקת את עקרון הענישה המחמירה בעבירות מסוג זה, החל מהעונש המרבי ולאחר מכן בהתחשב בנסיבות מקלות, תוך מתן משקל משמעותי להרתעה ולמיאוס החברתי.