רע"א 444/87

תקציר

בדיון מאוחד שעסק בערעורים על אחריות לנזקים נפשיים, בחן בית המשפט האם קרובי משפחה של נפגעי תאונות דרכים יכולים לתבוע פיצויים לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים ופקודת הנזיקין בישראל. השאלה המשפטית המרכזית התמקדה בשאלה האם קרובי משפחה שנפגעו נפשית עקב פציעתם או מות יקיריהם בתאונות דרכים זכאים לפיצוי. בית המשפט הדגיש את הצורך להבחין בין חובות הטיפול הרעיוניות והספציפיות. סוגיה מרכזית הייתה האם נזק נפשי, כגון לחץ, דיכאון או מחלת נפש, שחוו קרובי משפחה לאחר שהיו עדים לסבלו של אדם אהוב שנפגע בתאונה, היה צפוי מראש ולכן ניתן לפצות. בית המשפט בחן שיקולים שונים הלקוחים מהמשפט המקובל האנגלי, ובהם קרבה בזמן ובמקום לתאונה, התרשמות חושית ישירה מהאירוע הטראומטי, והאם קרוב המשפחה סובל מ"מחלה פסיכיאטרית מוכרת". בסופו של דבר הכיר בית המשפט בכך שפגיעה נפשית בקרובי משפחה נופלת בגדר הנזק בר הפיצוי על פי החוק, דבר המצביע על אחידות בטיפול בתביעות הן לפי חוק הפיצויים והן לפי דיני הנזיקין. מפסק הדין עולה כי קרובי משפחה, גם אם אינם נוכחים בזירת התאונה, יכולים לתבוע פיצויים אם הנזק הנפשי היה תוצאה צפויה מראש של המעשה הרשלני. היא הדגישה את החשיבות של הימנעות מקריטריונים שרירותיים והדגישה פרשנות מעודנת של סיבתיות משפטית וחובת זהירות, תוך יישור קו עם עקרונות שנקבעו כדי להבטיח שהפיצוי ישקף את חומרת הפגיעה הנפשית ואת הצפיות הסבירה של פגיעה כזו. התיק הוחזר לערכאות נמוכות יותר להמשך הליכים בהתאם להבנה זו.