ת"א 48179-09-19

תקציר

התובעים, חנות צעצועים ושילר, התקשרו עם הנתבעת דנדן בהסכמי שכירות משנה לנכסים מסחריים. חוזי שכירות המשנה היו לתקופות ארוכות אך היו כפופים להסכמי החכירה העיקריים בין דנדן לבין בעל הנכס בפועל. הסכמי השכירות העיקריים אפשרו סיום מוקדם בהודעה מראש. דנדן נמנעה מלגלות מידע קריטי זה לתובעים. בהמשך נמכרו הנכסים למלם, שמימשה את זכותה לסיום מוקדם. כתוצאה מכך נאלצו התובעים לפנות את הנכסים ולהיגרם להם הפסדים כספיים. הם תבעו את דנדן על הפרת חוזה ומצג שווא, ותבעו פיצויים. בית המשפט מצא את דנדן אחראית בכך שלא פעלה בתום לב והטעתה את התובעים. בית המשפט חייב את דנדן לפצות את חנות הצעצועים בסך 1,125,834 שקל בתוספת מע"מ, ודחה את תביעתו של שילר מחוסר ראיות מספיקות. בית המשפט גם הורה לדנדן לשלם למלם 250,939 שקל בתביעה שכנגד הקשורה לדמי השכירות. עוד חויב דנדן לשלם הוצאות ושכר טרחת עורך דין הן לחנות הצעצועים והן למלם. בתוך כך, דחה בית המשפט את הודעת התובעים לצד שלישי, אשר ביקש להטיל אחריות על שיווק בוטנים ומלם, ולא מצא בסיס לאחריותם. ככלל, פסק הדין היטיב עם התובעים, ופסק להם פיצוי משמעותי מדנדאן, תוך הטלת אחריות על דנדן בגין התנהלותה המטעה.