עב"ל 619/08

תקציר

המוסד לביטוח לאומי ("המוסד") ערער על החלטת בית המשפט המחוזי, בקובעו כי על המערערת, פלונית, לפרוע הלוואה ששימשה לרכישת רכב, שכן בנה – נהג מורשה – לא עמד בדרישות הסכם הניידות ("ההסכם") להכרה כ"קרוב משפחה" ו"מורשה לנהוג". הבן לא התגורר עם פלונית דרך קבע; במקום זאת, הוא התגורר בדירה שכורה במרחק של כקילומטר משם. על פי ההסכם, קרוב משפחה חייב להתגורר דרך קבע באותו בניין או במרחק אווירי של 500 מטר כדי להיחשב כנהג מורשה. בית המשפט קבע כי הבן לא עמד בדרישות אלה, למרות זמינותו להסיע את אמו והעובדה שנהג בה בפועל. בית המשפט העדיף את הגרסה הקודמת לאירועים שמסרו פלונית ובנה לחוקר המוסד על פני הגרסה שהוצגה בתצהיריהם, וראה בה שיקוף מדויק יותר של האמת. מהראיות עולה כי הבן ישן בעיקר בדירתו ולעיתים השתמש ברכב לצרכיו. בית המשפט הגיע למסקנה כי החלטת המוסד להודיע לפלונית על הפסקת ההטבות והדרישה להחזר ההלוואה הייתה חוקית. עם זאת, בית המשפט המליץ למוסד לשקול את נסיבותיה הייחודיות של פלונית. כל חברי ההרכב הסכימו לקבל את הערעור, כאשר השופט עמירם רבינוביץ' ציין את הקושי בהחלטה בשל נסיבות המשפחה.