ע"פ 2932/00

תקציר

בית המשפט העליון דן בערעורו של המערער, בעל מועדון, שהורשע בהצתה של מועדון מתחרה. הרשעתו של המערער התבססה על האשמות לפיהן שכר עובד, מוחמד אלעזיז (ג'סי), לביצוע הצתה, וסיפק לו דלק למעשה. ההרשעה הסתמכה בעיקר על הודעותיו של ג'סי, הן במשטרה והן במודיע, שהפלילו את המערער. עדותו של ג'סי עורערה מאוחר יותר בבית המשפט, שם טען כי ההצתה הייתה מעשה נקמה עצמאי. למרות חוסר עקביות בדיווחיו של ג'סי ומניעים פוטנציאליים הקשורים לציפיות לשחרור, בית המשפט העריך את אמינותו על ידי בחינת העקביות והאישוש של טענותיו עם ראיות אחרות, כולל הצהרות של שותף, באסם, ועדים חיצוניים בנוגע לאספקת דלק. התביעה טענה כי דבריו של ג'סי קיבלו חיזוק בראיות מאששות, כגון מכתבי בקשה לסיוע משפטי מהמערער ונכונותו של המערער לשלם את שכר טרחתו של ג'סי. בית המשפט התייחס גם להבחנה המשפטית בין הזדקקות לראיות תומכות של עדי מדינה לעומת שותפים, ובסופו של דבר דחה את הערעור בקובעו כי קיימות ראיות מספיקות כדי לקיים את הכרעת הדין הראשונית. משכך, אישר בית המשפט את עונש המאסר של שנתיים ועונשים נוספים, תוך ציון חלקו היוזם של המערער בעבירה וחומרת מעשה ההצתה, אשר היווה סיכון לחיים ולרכוש, העולה על כל נסיבותיו האישיות המקלות של המערער.