רע"א 2115/21

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית בקשה להדחת בורר, הרב יחיאל נדל, מתפקידו בסכסוך בין שני צדדים. הבקשה הוגשה בעקבות מינויו של הבורר הקודם, הרב שמעון רוסק, את הרב נדל לאחר שהמבקשים ביקשו ממנו לפסול את עצמו מהתיק. לבורר הראשוני, הרב רוסק, הייתה היכרות מוקדמת עם אחד הצדדים, אשר התגלתה כראוי למבקשים עם תחילת הבוררות. עם זאת, בעקבות שינוי בבעלי המניות של המבקשים, גילוי זה לא חזר על עצמו. חוסר הגילוי הביא לביטול פסק הבוררות, אך לא ייחס כל פגם אישי לרב רוסק. המבקשים טענו כי מינויו של הרב רוסק את הרב נדל נעשה בחוסר תום לב וכי יש לפסול אותו בשל חוסר גילוי ואובדן אמון. החלטת בית המשפט המחוזי לדחות את הבקשה התבססה על היעדר כל אינדיקציה להתנהלות בלתי תקינה מצד הרב נדל והיעדר ראיות המצביעות על משוא פנים. גם בקשת רשות הערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי נדחתה, שכן היא לא עמדה בקריטריונים לערעור מסוג זה, בהיותה נעוצה בנסיבות הספציפיות של המקרה ולא מעוררת שאלה משפטית עקרונית. בפסק הדין הודגש כי העילות להדחת בורר מבוססות על קיומו של חשש ממשי למשוא פנים, שלא הוכח על ידי המבקשים.