תא"ק 1451-07-20

תקציר

בית המשפט החליט לפסוק לטובת התובעת במקרה של סכסוך הלוואה בו היו מעורבים עמותה, שני מורשי חתימה בחשבון הבנק שלה (נתבעים 2 ו-3) והבנק עצמו (התובע). השאלה המרכזית הייתה האם נאשם 3 חתם על מסמכי ההלוואה וערב לחוב, או שמא חתימתו זויפה על ידי נאשם 2 בשיתוף עם הבנק. לאחר בחינת חומר הראיות, קבע השופט כי גרסת התובע לאירועים אמינה יותר. נמצא כי חתימתו של נאשם 3 על הסכמי ההלוואה והערבות הייתה אמיתית, וכי הוא לא ביטל את הרשאתו לחתום על החשבון או את ערבותו טרם מתן ההלוואה. השופטת קיבלה את עדותו של עד התובעת, מר גבאי, עובד הבנק, שאישר כי החתימות תואמות את אלה של הנתבע 3, וכי ננקטו ההליכים המתאימים. זאת ועוד, השופטת ציינה כי טענותיו של נאשם 3 בדבר זיוף אינן נתמכות בראיות וכי יחסיו וענייניו הכספיים עם נאשם 2 מטילים ספק בגרסתו לאירועים. השופטת אף הפנתה לפסיקה מבוססת לתמיכה בטענה כי הבנק לא התרשל בחובותיו כלפי נאשם 3, וכי נטל ההוכחה מוטל עליו להוכיח זיוף, דבר שלא עשה. משכך, קבע בית המשפט כי הנתבעת 3 חייבת לשלם לתובע את סכום התביעה, בצירוף ריבית ושכר טרחת עורך דין, כמפורט בתביעה. ההחלטה התקבלה על בסיס מאזן ההסתברויות, כאשר השופט ציין כי סביר יותר שגרסתו של התובע נכונה. לפיכך, התביעה התקבלה במלואה.