ת"א 19921-03-10

תקציר

פסק הדין דוחה את טענתה של ישיבה בסכסוך רכושי, ומורה לה לשלם למבקשים את יתרת החוב על הסכם מכר משנת 1994 בתוספת ריבית, ולחתום על כל המסמכים הדרושים לרישום הדירות שרכשה. הישיבה ניסתה לטעון נגד הסכם שיתוף שהכתיב את זכויות הגישה לנכס, אך השופט קבע כי הישיבה הייתה מודעת להסכם זה והסכימה לו. השופטת מצאה את התנהלות הישיבה, שכללה ניסיון לתבוע את טובת ההנאה מהסכם השיתוף מבלי לקבל את תנאיו, כבלתי סבירה וחסרת תום לב. התנהגות זו משתיקה את התנגדות הישיבה להסכם השיתוף. פסק הדין גם מחייב את הישיבה לשלם את הוצאות המבקשים ושכר טרחת עורך דין. החלטה זו מתבססת על עדותו של עד המוכרים, שנראה אמין יותר מנציג הישיבה, וכן על ראיות תיעודיות. השופט הגיע למסקנה כי פעולות הישיבה נועדו להבטיח את זכויותיה הבלעדיות בחצר כפי שהוגדרו בהסכם השיתוף, וכי טענותיה הנוכחיות הן ניסיון להחזיק את המוכרים בהסכם תוך הכחשת קיומו.