ת"א 286/88

תקציר

פסק הדין סובב סביב תוקפה של ערבות לאחר פטירת הערב ואחריותם של יורשי הערב. יורשיו של ערב שנפטר טענו כי יש לבטל את הערבות לגבי חיובים שנצברו לאחר פטירת הערב, חלוקת העיזבון שימשה כהודעת סיום, ומודעות הנושה למותו של הערב לא כללה את הערבות לחיובים שנצברו לאחר הפטירה. עוד טענו כי על פי חוק הירושה, חלוקת העיזבון משחררת את יורשיו מחובותיו של המנוח. עם זאת, בית המשפט פסק כנגד טענות אלה. הערבות נחשבה לחוזה, שאינו פוקע מיד עם פטירת הערב. הזכות לסגת מהערבות עברה לעיזבון, אך היורשים יצטרכו לפצות את הנושה על כל נזק שייגרם כתוצאה מכך. בית המשפט הדגיש את חשיבות ההגנה על אינטרס ההסתמכות בדיני החוזים, אשר ייפגע אם הזכויות והחובות יפקעו עם מותו של החייב. באשר לירושה, בית המשפט הסביר כי היורשים היו אחראים לחובות גם לאחר חלוקת העיזבון, אלא אם כן ניתן להוכיח כי לא היו מודעים לחובות במהלך החלוקה. המשיבים נדרשו לתקן את תביעתם כך שתכלול את ידיעת היורשים על הערבות, אך בית המשפט דחה את הטענה כי מודעותו של הנושה למותו של הערב מפקיעה אוטומטית את הערבות. ככלל, הבקשה לדחיית התביעה נדחתה, והיורשים היו אחראים לשכר הטרחה.