רע"א 2429/21

תקציר

פסק הדין המדובר קשור לתביעה אזרחית שבה בעל דין, יפתח, ביקש והוענק לו סעד זמני, אשר לאחר מכן גרם נזק לנתבע. הסוגיה המרכזית הנדונה בפסק הדין היא האם יש לחלט את הבטוחות שהעמיד יפתח לסעד הזמני, כפי שקבע בית המשפט המחוזי. פסק הדין דוחה את בקשתו של יפתח לדחות את חילוט הבטוחות. ההנמקה העומדת מאחורי החלטה זו היא, ראשית, כי בית המשפט מכיר בכך שלנתבע נגרם נזק כתוצאה מהסעד הזמני, כפי שמעידה התקופה הממושכת בה הוחזק הנכס על ידי יפתח ולכן אינו זמין לשימושו של הנתבע. שנית, בית המשפט מסכים עם קביעתו של בית המשפט המחוזי כי יפתח אינו יכול לטעון בו זמנית כי הסכם השכירות לפיו הגיש בקשה מקורית על הנכס תקף וכן לטעון כי פקע כדי למנוע את חילוט הבטוחות. בית המשפט מדגיש כי ניסיון סתירה זה אינו מקובל ומשווה אותו למעשה קרקס שאינו ישים במערכת המשפט. יתר על כן, בפסק הדין מוסבר כי בעוד שבדרך כלל נדרש להוכיח את גובה הנזק, במקרה זה החקיקה אינה מחייבת הוכחת הסכום המדויק, תוך הסתמכות על דברי ההסבר של התקנה הרלוונטית, המזכירים הימנעות מתהליכים ארוכים ומסורבלים. במקום זאת, על בית המשפט לקבוע אם נגרם נזק כלשהו, אשר במקרה זה נקבע. גם קביעתו של בית המשפט המחוזי כי הבקשה לסעד זמני הייתה בלתי סבירה בנסיבות הנתונות מתקבלת, בעיקר בשל היעדר ראיות מספיקות לתמיכה בתביעתו הראשונית. משכך, מאחר שמתקיימים שני תנאי החילוט לפי תקנה 371(א), נדחה הערעור על החלטת בית המשפט המחוזי לחילוט הבטוחות. הדבר מוביל לדחיית בקשת הדחייה של יפתח ולקיום חילוט הבטוחות לטובת הנאשם.