ע"א 1130/90

תקציר

בסכסוך משפטי של חברת מצות המבקשת פטור מארנונה, פסק בית המשפט העליון נגד החברה המערערת, שהשתמשה במחסנים עונתיים לפני ואחרי חג הפסח, בטענה שאלה נותרו ללא שימוש עד שישה חודשים בשנה. המערערת ביקשה מבית המשפט המחוזי הצהרות כי היא זכאית לפטור שנתי ממס לפי סעיף 274ב(ב) לפקודת העיריות. עם זאת, בית המשפט המחוזי דחה טענה זו, בנימוק שאין ראיות מספיקות לאי שימוש והורה למערערת להשתמש בהליכים המפורטים בסעיף 3(3) לחוק הרשויות המקומיות לצורכי מס, התשמ"ט-1989, המחייבים תקופת השגה של 90 יום לאחר ההודעה המוקדמת, בניגוד למגבלה קודמת של שבע שנים. בערעור אישר בית המשפט העליון את דחיית בית המשפט המחוזי, בקובעו כי הדינים הפרוצדורליים החדשים חלים על הליכים מתמשכים וחדשים ולא משפיעים רטרואקטיבית על תביעות עבר. בית המשפט העליון הדגיש תקופות מובחנות של פטור ממס בגין אי שימוש, תוך שהוא מגביל אותו בקפדנות לתקופה רצופה פוטנציאלית של שישה חודשים, והבהיר כי שימוש עונתי, כפי שנהוג על ידי המערערת, אינו עומד בתנאים להמשך הפטור, שכן הוא מסמל שימוש מתמשך בנכס לאורך כל השנה. פרשנות זו באה למנוע פטורים אפשריים לצמיתות בגין שימוש לסירוגין, ולחייב את המערערת לשאת במסים בשל השימוש הרצוף, אם כי העונתי, במחסנים. החלטת בית המשפט מתיישבת גם עם המדיניות העירונית שנועדה להבטיח הפרשות מס מנכסים הנהנים משירותים ציבוריים ללא קשר לתדירות השימוש. משכך, נדחה הערעור, תוך שהוא מדגיש את הצורך בתשלומי ארנונה שוטפים ומחזק את עקרונות הפרשנות המבחינים בין שינויים פרוצדורליים לשינויים מהותיים בדין.