ת"א 34231-02-20

תקציר

פסק הדין דוחה את בקשת המבקש לבטל צו לסילוק ופינוי מקרקעי ציבור. טענת המבקשת כי היא הבעלים של הקרקע למעלה מ-40 שנה והיא דיירת מוגנת עומדת בסתירה לחומר הראיות. בית המשפט קובע כי מתקיימים התנאים למתן צו הפינוי: הקרקע היא בבעלות ציבורית ונתפסה שלא כדין, חלפו פחות מחצי שנה מאז נודע לרשות על התפיסה, ולמבקש אין זכויות בחלקה המדוברת. כמו כן ניתנה למבקשת הזדמנות לטעון את טענותיה טרם מתן הצו. בנוסף, בית המשפט מוצא כי המבקשת פעלה בחוסר תום לב, שכן היא נמנעה מלהזכיר הליך משפטי קודם בין הצדדים בו הסכימה לפנות את החלקה. כמו כן ניסה המבקש לעקוף את פסק הדין על ידי פלישה מחודשת לחלקה. בית המשפט מגיע למסקנה כי הפגמים הקלים במתן הצו אינם מצדיקים את ביטולו, ועל כן הבקשה נדחית. המבקש חויב לשלם למשיב הוצאות בסך 500 ₪.