ת"א 6093/05

תקציר

התובעת שכרה חנות מהנתבעים ושילמה דמי שכירות ללא ניכוי מס הכנסה, כנדרש בחוק, אלא אם המשכיר נתן פטור. התובע לא קיבל פטור ובסופו של דבר שילם מיסים נוספים כאשר הרשויות גילו את המחדל. התובע תבע את הנתבעים להחזר המסים הנוספים. בית המשפט פסק לטובת התובעת, והורה לנתבע הראשון (עיזבון) לשלם 24,381 ₪ פיצויים, בצירוף ריבית והצמדה מיום 1.1.02. סכום זה ייצג את המסים שהיה על התובע לנכות מדמי השכירות. כמו כן פסקה השופטת לתובע הוצאות משפט בסך 15,000 ₪, בתוספת מע"מ והוצאות. הנתבע השני, שפעל בשם העיזבון, נמחק מהתביעה, שכן לא היה לו מעמד אישי בחוזה. שני הצדדים חלקו אחריות מסוימת לאי קיום החוק, אך הנתבעים לא הצליחו להצדיק את הימנעותם ממתן פטור. גרסתו של התובע לאירועים הועדפה על פני זו של הנתבעים, בפרט בכל הנוגע לתשלום במזומן ולבקשת הפטור. השופט הדגיש כי הנאשמים ניסו להעלים מס וכי טענותיהם חסרות בסיס. כמו כן נלקח בחשבון חששו של התובע לאבד את חוזה השכירות העסקי שלו אם ינכה מס במקור. לבסוף ציינה השופטת כי לתובעת זכות להשבה מכוח חוק העושר וקיימת לה תביעה חוזית תקפה כנגד הנתבעים בגין אי מתן הפטור.