ע"א 56701-11-23

תקציר

הכרעת הדין בתיק זה כוללת שני ערעורים סביב סכסוך בין מר חיים אוזן לבין חברת הומלנד נכסים והשקעות בע"מ, כאשר גם מר עידן זמיר הלוי מעורב בו. המחלוקת הראשונית נבעה מהסכם שכירות שחתם אוזן עם הומלנד על נכס מסחרי, אך במהלך מגפת הקורונה אוזן התקשה לעמוד בתשלומי השכירות. בעצתו של מר זמיר, אוזן פינה את הנכס מבלי לעמוד בתנאי החכירה או לשלם את הפיצויים הראויים, מה שהוביל את הומלנד להגיש נגדו תביעה כספית. תביעה זו האשימה גם את מר זמיר בייעוץ רשלני שהביא להפרת חוזה. בית משפט השלום באשדוד פסק תחילה נגד מר אוזן פיצויים בסך 158,724 ₪ ונגד מר זמיר בגין 133,724 ₪ בגין אחריות נזיקית. הן אוזן והן הומלנד ערערו על החלטה זו. אוזן טען כי חוסר יכולתו לשלם נבע מהמגפה והטיל ספק במאמציה של הומלנד לצמצם את הנזקים, אך הגנות אלה נדחו בשל אי השתתפותן בדיון ההוכחות. בערעור אושרה החבות לדמי שכירות, קנסות על איחור בתשלומים ונזקים לחצרים, אם כי נדחו תביעות בגין פגיעה במוניטין. ערעורה של הומלנד לפיצוי נוסף מעבר לתביעה הראשונית נדחה, ומר זמיר חויב באחריות דומה בהתאם לפסק הדין הראשוני. בית המשפט הבהיר כי קנסות בגין איחור בדמי שכירות אינם מהווים כפל פיצוי אלא אוכפים הוראות חוזיות מפורשות. בסופו של דבר, שני הערעורים נדחו, תוך שמירה על פסק הדין המקורי נגד אוזן וזמיר, מבלי שנפסקו הוצאות בגין הערעורים. פסק הדין מחזק את הדבקות הפרוצדורלית, ובמיוחד את הצורך של נאשמים להשתתף באופן פעיל בהליכים כדי לטעון את טענותיהם ביעילות.