בג"צ 71000-08-24

תקציר

פסק הדין דן באחריותה של המדינה להגן על אזרחיה, במיוחד בעת סכסוך וסכנה, תוך הדגשה כי בעוד שלמדינה יש חובה להגן, היקפה של חובה זו משתנה בהתאם לנסיבות. בהקשר של התגוננות אזרחית, האחריות העיקרית להגנה על מבנים פרטיים מוטלת על הבעלים, בעוד שהמדינה אחראית להגנה על המרחב הציבורי. בית המשפט מכיר באתגרים הניצבים בפני הרשויות בהקצאת משאבי הגנה מוגבלים באופן אפקטיבי ובהחלטות המבצעיות שהתקבלו בפיקוד העורף במהלך "מלחמת חרב ברזל". ידוע כי הפיקוד נקט בצעדים שונים לשיפור ההגנה בפזורה הבדואית, כגון פריסת כלי רכב משוריינים, מחסומי הסקו והקמת מרחבים מוגנים. בית המשפט מוצא את פעולות הפיקוד סבירות, מבוססות על הערכות מקצועיות, ונקיות מכל פגיעה בשוויון. יודגש כי יש להשאיר את הקצאת אמצעי ההגנה וקביעת סדרי העדיפויות לשיקול דעתן של הרשויות המוסמכות, במיוחד בעתות עימות. טענות העותרים בדבר היעדר מיגון במבני ציבור והיעדר מערכות אזעקה נדונות אף הן, כאשר בית המשפט מקבל את נימוקי המשיבים להחלטותיהם. עוד דן פסק הדין בפריסת מערכות ההגנה האווירית, תוך הדגשה כי מוטב להשאיר החלטות כאלה בידי הרשויות האחראיות. ככלל, העתירה נדחית מאחר שבית המשפט אינו מוצא עילה להתערבות בפעולות הרשויות.