ע"א 343/87

תקציר

בית המשפט העליון דן בערעור ובערעור שכנגד בעניין העברת הבעלות בדירה מהמשיב למערערת, שנעשתה בתחילה במתנה. המשיב העביר את הדירה למערערת ללא תמורה, במטרה להגן עליה מפני נושים. בהמשך, לאחר שנגרם לו נזק חמור, ביקש המשיב להשיב לעצמו את הבעלות לאחר שהמערערת עזבה אותו ופתחה בהליכי גירושין. בית המשפט המחוזי פסק כי ההעברה היא מתנה מותנית, המותנית בכך שבני הזוג יחיו יחד, אשר נפסקה עם פרידתם; לפיכך, היא אפשרה למשיבה לתבוע מחדש בעלות. בית המשפט העליון בחן את טיבן של מתנות לפי חוק המתנה ודיני החוזים, תוך שימת דגש על מתנה כהסכם דו-צדדי, המגיע לסיומו עם רישומה. הפרת חיוב הקשור למתנה, כגון תנאי החיים המשותפים, אינה מבטלת אותה לאחר הרישום. בית המשפט הבחין בין חיובים לתנאים, והצביע על כך שקיומו של תנאי מפסיק יבטל את החוזה עם התקיימותו. בדיונים הודגש כי על מנת שמתנה תהיה מותנית, יש צורך בביטוי ברור בעת הענקת המתנה. במקרה זה לא הוכח הסכם מותנה מפורש, ובכך נשמר תוקפה של המתנה, כפי שנקבע סופית ברישומה. עם זאת, בית המשפט העליון קבע כי בשל ייפוי הכוח הכללי שניתן למשיב, הוא יכול לקבל בחזרה את הדירה כדין, וציין כי פעולה זו לא התבססה על תנאים לכאורה כלשהם הקשורים לכוונתה המקורית של המתנה. הערעור הנגדי בעניין הערכת שווי מכירת רכב בבעלות משותפת נדחה. בסופו של דבר, שני הערעורים נדחו, כאשר כל צד נושא בהוצאותיו.