עמ"נ 36445-11-13

תקציר

התיק נסוב סביב היטל השבחה, חיוב המוטל על בעלי קרקעות שערך נכסיהם עלה כתוצאה מהחלטה תכנונית. בשנת 1988 אושרה תכנית בניין עיר, שהעלתה את ערכה של חלקת קרקע בבעלות המשיבה מס' 2. בשנת 1992 מכרה המשיבה מס' 2 את הקרקע אך לא דיווחה על העסקה לוועדה המקומית לתכנון ובניה ואף הרוכשת, המערערת, לא הודיעה להם. משכך, לא הטילה רשות המסים היטל השבחה על המשיבה מס' 2. בשנת 1994 הגישה המערערת בקשה להיתר בניה, בצירוף מסמכים המרמזים על העסקה. עם זאת, LPBBC לא פירש זאת כהודעה רשמית על המכירה. מספר שנים לאחר מכן נודע ל-LPBBC על העסקה, אך לא פרסמה דרישה לתשלום ההיטל בשל סכסוכים מתמשכים על הקרקע. המערערת טענה כי זכותה של הרשות לגבות את ההיטל פקעה מאז ביצוע המכירה בשנת 1992. בינתיים, המשיבה מס' 2 לא ערערה על החלטת הוועדה ותמכה בטענת המערערת. בית המשפט פסק לטובת הוועדה וקבע כי מאחר שלא ניתנה הודעה מפורשת על העסקה, לא פקעה זכותה של הוועדה לגבות את ההיטל. הנטל מוטל על בעלי הקרקע לדווח על העסקה ל-LPBBC, מה שלא נעשה במקרה זה. בנוסף, ה-LPBBC אינו מחויב לחקור כל עסקת מקרקעין בתחום שיפוטו. החלטת ועדת הערר הייתה עובדתית, ובית המשפט לא ראה עילה להתערב. כמו כן, אי דיווח המוכר על העסקה מונע ממנו לטעון כי פקעה חובת ההיטל. לפיכך, הערעור נדחה, והמערערת חויבה בהוצאות ההוצל"פ ובשכר טרחת עורך דין.