עב"ל 92/98

תקציר

המערער במקרה זה הוא תושב חוזר בישראל שחזר לאחר היעדרות ממושכת ותבע קצבת זקנה והשלמת הכנסה מהמוסד לביטוח לאומי (המכון). המוסד אישר את מעמד התושבות שלו והודיע לו כי הוא זכאי לשירותי בריאות ולרישום בקופת חולים לפי חוק ביטוח בריאות ממלכתי, החל ממועד חזרתו. עם זאת, חל שיהוי בין חזרתו לבין החלטת המכון בתביעתו לתגמולים, שבמהלכה הוצא המערער מרשימת המבוטחים בקופת החולים שלו, קופת חולים כללית. המערער דרש החזר של דמי ביטוח הבריאות שנוכו מהפנסיה שלו לתקופה זו, בטענה שהוא לא היה זכאי לשירותי בריאות ולא היה צריך להיות חייב בתשלום פרמיות. בית הדין האזורי לעבודה דחה את תביעתו, והוביל אותו לערער לבית הדין הארצי לעבודה. בית הדין לעבודה קבע כי מעמדו של המערער כתושב מזכה אותו בשירותי בריאות וחייב אותו בתשלום דמי ביטוח בריאות. בית המשפט ציין כי קביעת מעמד התושבות נעשית באופן סביר בתוך פרק זמן מסוים וכי במהלך התקופה הנדונה, יכול היה המערער לגשת לטיפול רפואי על חשבונו ולקבל החזר עם ההכרה בתושבותו. עוד הדגיש בית המשפט כי ביטוח בריאות בישראל הוא סוג של ביטוח סוציאלי, שאינו תלוי בגורמי סיכון פרטניים אלא מחושב על בסיס הכנסה. לפיכך, ניכוי דמי ביטוח בריאות מהפנסיה של המערערת על ידי המוסד לתקופה שבמחלוקת היה כדין. הערעור נדחה, ופסק הדין של הערכאה הנמוכה יותר התקבל.