ת"א 52923-12-10

תקציר

פסק דין זה דן בסכסוך זכויות יוצרים בין שני נומרולוגים. התובעת, שרון רון (שטיבלמן), טענה כי הנתבעת, אלה שוניא, תלמידתו לשעבר, הפרה את זכויות היוצרים והמוסר שלו בכך שהעתיקה את יצירתו המקורית – שכללה דפי מידע ותרגול, וכן הרצאות שהעביר במסגרת קורסי נומרולוגיה – לספרים שהוציאה לאור. הנתבעת הכחישה את הטענות והגישה תביעה שכנגד, בטענה כי התובעת היא זו שהעתיקה קטעים מספריה. בית המשפט קבע כי חומרי הלימוד של התובעת מהווים יצירה מקורית הראויה להגנה. למרות שהנתבעת הכחישה תחילה כי הכירה את התובעת, נמצא כי היא השתתפה בקורס של התובע והייתה לה גישה לחומרי הלימוד שלו. יתר על כן, הדמיון המשמעותי, עד כדי זהות, בין הרצאות התובע לבין ספרי הנתבעת, הצביע על כך שהנתבעת העתיקה את עבודתו של התובע ללא רשותו. לפיכך קבע בית המשפט כי הנתבע הפר את זכויות היוצרים והזכות המוסרית של התובע – הזכות להזמין את יצירתו – בכך שלא ייחס לו את החלקים המועתקים. מנגד, התביעה שכנגד נדחתה, שכן הנתבעת לא הוכיחה את טענותיה כי התובעת העתיקה מספריה. בית המשפט דחה גם את טענת הנתבע כי התובע השתהה בהגשת תביעתו, וקבע כי יסודות עילת השיהוי אינם מתקיימים במקרה זה. מבחינת סעדים, פסק בית המשפט לתובע פיצויים סטטוטוריים בסך 40,000 ₪ בגין הפרת זכויות יוצרים, ו-20,000 ₪ בגין הפרת זכותו המוסרית. בקשותיו הנוספות של התובעת למתן צווי מניעה וצו המחייב את הנתבעים למסור דין וחשבון על המכירות והרווחים של הספרים המפרים נדחו, שכן הן נחשבו בלתי ראויות ובלתי מידתיות בנסיבות המקרה. כל צד חויב לשאת בהוצאות שנגרמו לצד השני, כאשר הנתבעת נדרשה גם לשפות את הנתבעת השנייה – המו"ל של הספרים המפרים – על כל סכום שחויבה לשלם לתובע, וכן לשלם לה הוצאות בסך 15,000 ₪, בהתאם להודעת צד ג' שהגיש המו"ל נגד הנתבעת.