ת"א 35577-12-11

תקציר

התובע תובע את הנתבע לפירעון מספר הלוואות בסך כולל של 218,500 ₪. הנתבע טוען כי הסכומים הנתבעים לא הועברו אליו בפועל וכי חלק מהתביעה משקף תשלומי ריבית בשיעור העולה על המותר בחוק. בית המשפט מוצא כי התובע אכן העביר את הסכומים הנטענים לנתבע, למעט סכום של 18,500 ₪, אשר לגביו קיימת עמימות בעדויות האם מדובר בתשלומי ריבית או בהלוואות בפועל. עוד קובע בית המשפט כי הלוואותיו של התובע לנתבעת לא ניתנו "בדרך של משלח יד" ולכן התובעת לא נדרשה להכין מסמך בכתב עבור ההלוואות, כנדרש בחוק. עם זאת, בית המשפט בוחן האם הריבית על ההלוואות עולה על המקסימום החוקי, ומוצא כי שיעור הסכום הנוסף בסך 18,500 ש"ח אכן עולה על המקסימום החוקי. לפיכך, בית המשפט מורה לנתבע לשלם לתובע סך של 154,000 ₪, בצירוף ריבית והפרשי הצמדה ממועד הגשת בקשת ההוצאה לפועל, וסכום נוסף של 46,000 ₪, בתוספת ריבית בשיעור המקסימלי החוקי ממועד הוצאת השיק, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה מיום הגשת בקשת ההוצאה לפועל. בנוסף, בית המשפט מורה לנתבע לשלם לתובע 8,700 ש"ח הוצאות ו-29,800 ש"ח שכר טרחת עורך דין.