ע"פ 2669/02

תקציר

המערער במקרה זה הורשע בביצוע מעשים מגונים בבתו הצעירה במשך שלוש שנים, תוך ניצול סמכותו כאב כדי לנצל אותה לתשוקותיו המיניות. בית המשפט המחוזי גזר עליו 12 שנות מאסר בפועל ושלוש שנות מאסר על תנאי והורה לו לשלם לבתו פיצויים בסך 40 אלף שקל. המערער ערער על חומרת עונש זה, וטען כי הודאתו חסכה מבתו את טראומת העדות וכי עברו הפלילי הנקי ותסקיר קצין המבחן מצדיקים עונש קל יותר. עם זאת, בית המשפט דחה ערעור זה, וקבע כי העונש הולם בהתחשב בחומרת פשעיו הקיצונית. חוסר החרטה של המערער ואי ההכרה בחומרת מעשיו, יחד עם הפגיעה המשמעותית שנגרמה לבתו, הצדיקו את העונש החמור. בית המשפט הדגיש את חריגתו של המערער מנורמות התנהגות מקובלות ואת ההשפעה העמוקה על שלומה ובריאותה הנפשית של בתו. בהיעדר נסיבות מקלות, הערעור נדחה, וגזר הדין המקורי נותר על כנו.