ה"פ 29/10

תקציר

המבקשים, הקשורים זה לזה באמצעות חשבון פרטי בבנק, ביקשו מבית המשפט להצהיר כי אינם חייבים דבר לבנק. לטענת המבקשים, נודע להם לאחרונה כי הבנק, שפעל במרמה, העמיד למבקש מס' 1 הלוואה, אשר שימשה לפירעון חוב בחשבון אחר שלו, ללא ביטחונות מספיקים. הבנק הגיש בקשה לדחיית התביעה, בנימוק של מספר טעמים: ראשית, התביעה התיישנה שכן חלפו למעלה מ-7 שנים מיום הגשת עילת התביעה, והמבקשים אינם זכאים לחריג של גילוי העובדות המהוות את עילת התביעה מאוחר יותר, שכן יכלו לגלותן מוקדם יותר בזהירות סבירה. שנית, היה מעשה של פסיקה, שכן המבקשים יכלו להעלות את הטענה של מתן הלוואה שלא מרצון בהתדיינות קודמת אך השמיטו אותה. טענות המבקשים וראיותיהם נשמעו, אך השופט קבע כי היה על המבקשים להיות מודעים לעובדות קודם לכן, וכי היה מעשה של הכרעה בנוגע לטענה. לפיכך, התביעה נדחית בשל התיישנות ופסיקה קודמת, ללא צורך לדון בטענות האחרות של הבנק. כמו כן חויבו המבקשים לשלם לבנק הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך 7,000 ₪ בתוספת מע"מ.