ע"א 6720/99

תקציר

פסק הדין בערעור דן בהליכים המשפטיים המורכבים שהתנהלו בעקבות תאונת דרכים בשנת 1989 בה נפצע קשה ילד בשם מ. פ., וכתוצאה מכך נקבעה נכות של 100% המחייבת טיפול לכל החיים. בתחילה ביקש בית המשפט לקבוע פיצויים עד שמ' יגיע לגיל 21, ותביעות נוספות יידחו לגיל 21. בית המשפט קמא פסק פיצויים שונים, ובהם 9,250 ש"ח בחודש עבור מוצרי סיעוד, ביגוד וצרכים אחרים, לצד סכומים חד פעמיים עבור ציוד ותרופות, אך ההחלטות החריגו פיצוי בגין טיפולים פרא-רפואיים וטיפולי שיניים בשל מחדלים פרוצדורליים. בערעור הגדיל בית המשפט את תגמולי הסיעוד מ-6,000 שקל ל-9,000 שקל, תוך התייחסות לסטנדרטים עדכניים יותר במקרים דומים, ותיקן את אובדן דמי המחיה משירות צבאי ל-70% מהשכר הממוצע במשקף, בהתאם לתקדימים משפטיים. בית המשפט אמנם דחה את תביעת הפיצויים העצמאית של האב בשל היעדר ראיות מספיקות לטראומה נפשית חמורה בהתאם לפסק דין אלסוהא, אך הוא איפשר מקום לתביעות עתידיות בנוגע לטיפולי שיניים ולצרכי התאמה לרכב לאחר גיל 21. ערכאת הערעור אישרה את קביעתו של בית משפט קמא בעניין התנהלות פרוצדורלית והחלטות ביניים, תוך הדגשת היכרותו של בית משפט קמא עם נבכי התיק. ההחלטה מאזנת בין צרכי פיצוי מיידיים לבין הגינות פרוצדורלית, תוך הכרה במחדלי העבר תוך התוויית נתיב לתביעות עתידיות. כן חויבו המשיבים לשלם למערערים הוצאות ערעור בסך 20,000 ₪, דבר המשקף הצלחה חלקית בטענות המערערים.