ה"פ 4113/01

תקציר

המבקש, בנק, ביקש לבסס את בטלות המחאות הזכויות שביצע לקוחו, המשיב מס' 1, לטובת המשיבים 3 ו-4. המחאות נגעו לתשלומים וזכויות הקשורות לשני פרויקטים נדל"ניים. הבנק טען כי ההמחאות היו במרמה, ללא תמורה ונעשו בחוסר תום לב, וביקש את ביטולן ואת החזרת הזכויות והכספים שהוקצו. המשיב מס' 1 היה קבלן ויזם בעל חשבון בבנק; המשיב מס' 2 היה בעל השליטה בה. המשיבים 3 ו-4 היו בני משפחתו של המשיב מס' 2. הבנק אישר אשראי למשיב מס' 1, המובטח בשעבודים על נכסיו של האחרון ובערבותו של המשיב מס' 2. מצב האשראי נבחן מעת לעת, וב-7 במאי 1998 דחתה ועדת האשראי של הבנק בקשה להגדיל את האשראי ל-16 מיליון ש"ח, ובמקום זאת אישרה העלאה ל-7 מיליון ש"ח, בעיקר על בסיס ההכנסות הצפויות משני הפרויקטים. באותו יום אישרו המשיבים 3 ו-4 לבנק לרשום שעבוד מדרגה שנייה על זכויותיהם בקניון חיצוני כבטוחה לאשראי. בהמשך לכך הסכימו הבנק והמשיב מס' 1 להגדיל את מסגרת האשראי לסכום של 7.5 מיליון ₪. המשיבה מס' 1 חתמה על איגרת חוב המשעבדת את נכסיה ואת שמה הטוב לבנק, והאחרון רשם ביום 26.6.98 שעבוד שוטף על נכסי החברה. עם זאת, ביום 7.5.98 - באותו יום בו אישר הבנק את הגדלת האשראי - המחתה המשיבה מס' 1 את זכויותיה בשני הפרויקטים גם למשיבים 3 ו-4. המחאות אלה נרשמו ברשם החברות ביום 15.6.98. הבנק טען כי לא היה מודע להמחאות אלה עד נובמבר 1998. למרות גילוי זה, המשיך הבנק להעמיד אשראי למשיבה מס' 1 ואף הגדיל את המסגרת ל-9.5 מיליון ₪. יתר על כן, הבנק הסכים לשחרר את שעבודיו על הקניון ועל פרויקט נוסף בתמורה לתשלום של 6 מיליון ₪ מהמשיבים 3 ו-4. בית המשפט מצא כי בעוד שהמשיבה מס' 2 פעלה בחוסר תום לב בכך שלא גילתה את המחאות לבנק, המשיבים 3 ו-4 לא גילו זאת. בית המשפט דחה את טענות הבנק כי ההמחאות אינן תקפות, וקבע כי הן לא היו במרמה, ללא תמורה, או נעשו למראית עין בלבד. יתר על כן, הבנק לא הוכיח כי ההמחאות היו בלתי חוקיות או מנוגדות לתקנת הציבור. ההמחאות היו מוחלטות ולא מותנות, והתמורה בגינן הייתה משכון זכויותיהם של המשיבים 3 ו-4 בקניון. בית המשפט ציין גם את התמהמהותו של הבנק בערעור על ההמחאות, אשר גרמה למשיבים 3 ו-4 לשלם לבנק 6 מיליון ₪. משכך, נדחתה התביעה, והבנק חויב לשלם למשיבים 3, 4 ו-5 הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 15,000 ₪ בתוספת מע"מ.