סע"ש 17329-05-18

תקציר

פסק הדין דן במסגרת הנורמטיבית סביב "מענק יובל", הטבה הניתנת לעובדים לאחר 25 שנות שירות. התובע, אחות שעבדה הן עבור המדינה והן עבור תאגיד בריאות נפרד בשם קרן המחקר, טען כי הוא זכאי למענק. עם זאת, בית המשפט מצא כי קרן המחקר לא הייתה צד להסכמים הקיבוציים המסדירים את מענק היובל, והתובע לא סיפק כל מקור נורמטיבי אחר המזכה אותו בגמלה. פסק הדין דחה את טענת התובע כי יחסי העבודה שלו עם המדינה נמשכו למרות מעברו לקרן המחקר. התובע חתם על חוזה עבודה חדש עם קרן המחקר, בו הצהיר במפורש כי אין לו יחסי עובד-מעביד עם מוסד כלשהו מלבד הקרן. בית המשפט בחן את עדותו של התובע עצמו, והכיר בכך שלא היה עובד מדינה בתקופת עבודתו בקרן המחקר והועסק מחדש על ידי המדינה בשנת 1998. בנוסף, טענות התובעת בדבר שיקולים זרים ואפליה לא התקבלו, שכן בית המשפט לא מצא ראיות להתנהלות בלתי ראויה של המדינה או ליחס מפלה. התובעת טענה כי החלטת המדינה להעניק את מענק היובל לעבודה בחלק מהגופים אך לא באחרים הייתה מפלה, אך בית הדין הסביר כי הדבר נבע ממשא ומתן ולא היווה אפליה פסולה. לסיכום, החליטה השופטת כי יש לדחות את התביעה, והתובעת חויבה לשאת בהוצאות הנתבע בסך של 3,000 ₪.