עמ"ש 31765-11-20

תקציר

עניינו של פסק הדין בערעור על פסק דין של בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב-יפו בעניין צו הורות ורישום הורה נוסף לילד שנולד באמצעות פונדקאות. טענתה העיקרית של המערערת, שהיא ההורה הביולוגי, היא כי צו ההורות השיפוטי לא היה צריך להינתן למשיבה בשל היעדר הסכמתם, כנדרש בחוק האימוץ ובחוק הסכמים לנשיאת עוברים. עם זאת, השופטים דוחים את הערעור ומדגישים כי הורות באמצעות זיקה צריכה להיות קרובה ככל האפשר להורות ביולוגית. הם מסכימים עם קביעתו של בית המשפט לענייני משפחה כי הייתה הסכמה מלאה של שני הצדדים לאורך כל הליך הפונדקאות ובמשך שנים לאחר לידת הילד, והסכמה זו אינה מתבטלת במחלוקת מאוחרת יותר. עוד מדגישים השופטים כי הורות באמצעות זיקה אינה מותנית או "פריכה" ודומה להורות ביולוגית ברוב המובנים. יתר על כן, הם מדגישים כי דרישת ההסכמה בדיני פונדקאות שונה מזו שבצווי הורות שיפוטיים, שכן האחרונים אינם כרוכים בניתוק הקשר בין ההורה הביולוגי לילד. מכאן, שההסכמה נחשבת תקפה בעת ההורות ולא רק בעת הגשת הבקשה לצו הורות. המערער חויב לשלם הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין למשיבים, וניתן לפרסם את פסק הדין בעילום שם.