ה"פ 47210-07-19

תקציר

בני זוג רכשו בית בזכרון יעקב ממוכרים שהעסיקו את שירותיהם של תובע 1, משרד תיווך, ותובע 2, מתווך שהועסק על ידי תובע 1. הבית הוצע למכירה תמורת 3,700,000 ש"ח, אך המבקשים לא התעניינו בו בשל מחירו. התובע 2 הודה כי הם לא היו הגורם היעיל בעסקה. בתוך כך, פנו המבקשים גם לתובעת 3, חברת תיווך נוספת, על מנת לחפש בתים באותו אזור. התובע 3 סייע למבקשים בחיפוש רכושם במשך חודשים רבים. הוא הראה למבקשים את אותו הבית, אותו כבר ראו המבקשים באמצעות תובע 2. התובעת 3 נקטה פעולות רבות ומשמעותיות ובסופו של דבר הבשילה את העסקה במחיר של 3,550,000 ₪, דבר ששימח את המבקשים. הן התובעים 1/2 והן התובע 3 דרשו מהמבקשים דמי תיווך, מה שהוביל את המבקשים לפנות לבית המשפט כדי להחליט את מי עליהם לשלם. השופטת קבעה כי יש לשלם לתובע 3 את דמי התיווך משום שהוא היה הגורם הפעיל והיעיל ביותר בעסקה, בעוד שפעולותיהם של תובעים 1/2 היו מינימליות ולא יעילות. המבקשים אף הסכימו לשלם לתובע 3 עמלה בגין עבודתו, בעוד שלא היה הסכם בכתב בין המבקשים לבין התובעים 1/2, אם כי לא היה זה גורם מכריע בפסק הדין. המבקשים חויבו לשלם לתובע 3 את דמי התיווך בסך 62,302 ש"ח, בתוספת ריבית והפרשי הצמדה ממועד פסק הדין ועד למועד התשלום המלא. כל צד היה אמור לשאת בעלויות שלו.