ע"א 3098/04

תקציר

פסק הדין עוסק בשני ערעורים בעקבות מחלוקת על תשלום עבור שירותים. בשנת 1999 פרסמה עיריית נתניה מכרזים לעבודות איסוף אשפה וגיזום. אחת החברות שהשתתפו במכרז הייתה המשיבה 1. לאחר ביטול המכרז ניהלה העירייה משא ומתן ישיר עם המשיבה 1 ובסופו של דבר חתמה עימה על הסכם ביום 17.10.99. המערער בערעור אזרחי 2917/04, יוסף ארביב, איש עסקים, טען כי תיווך בין המשיב 1 לבין העירייה והובטח לו תשלום בסך 5 ₪ עבור כל טון אשפה שייאסף. לטענת המערער, לאחר מכן חתם על הסכם נפרד עם המשיבות לקבלת אגרה מופחתת בסך 2.50 ₪ לטון אשפה. המערער טען כי המשיבים לא עמדו בהתחייבויות התשלום שלהם כלפיו והגיש תביעה כספית לבית המשפט על סך 292,000 ₪. המשיבים הכחישו את קיומו של הסכם כלשהו עם המערערת וטענו כי אף שהתנהל משא ומתן, הוא לא הניב חוזה. עוד נטען, כי כל תשלום למערערת מותנה בכך שהעירייה תסכים לשלם תעריף של 95 ₪ ומעלה לכל טון אשפה, דבר שלא קרה. בית משפט קמא פסק לטובת המשיבים, והביא את המערערת להגיש ערעור (ע"א 2917/04). בתוך כך, ערערו המשיבים גם (ע"א 3098/04) על החלטת בית משפט קמא לפסוק למערער 20,000 ₪ כגמול הולם בגין עבודתו, בנוסף להוצאות משפט בסך 7,599 ₪. השופט צ' המר מצא כי המשיבים לא ניסחו כראוי את הגנתם בכתב ההגנה שלהם, דבר המהווה טעות פרוצדורלית. זאת ועוד, בית המשפט הגיע למסקנה כי גרסתו של המערער לאירועים אמינה ועקבית יותר מזו של המשיבים. עוד צוין, כי מספר עובדות נטענות על ידי המערער הוכחו כנכונות במהלך המשפט, בעוד שחלק מטענות המשיבים נמצאו כלא נכונות. על יסוד ממצאים אלה הותר הערעור האזרחי 2917/04, ופסק דינו של בית משפט קמא בוטל. חויבו המשיבים לשלם למערערת 225,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה, ריבית ומע"מ, ובלבד שהסכום הכולל לא יעלה על 292,000 ₪. סכום זה היה אמור להיות משולם כנגד חשבונית כדין המפרטת את מהות העסקה. באשר לערעור אזרחי 3098/04 סבר השופט ז' המר כי אין צורך לדון, שכן ערעורו של המערער התקבל. עם זאת, השופט הצביע על טעויות פרוצדורליות ומהותיות בהחלטתו של בית משפט קמא לפסוק למערערת 20,000 ₪ כשכר ראוי. לבסוף הוחלט כי לא יהיה צו להוצאות באף אחד מהערעורים, ותיק החקירה נסגר.