ע"א 2325/01

תקציר

הערעור מערער על פסק דינו של בית משפט השלום לטובת עסק רהיטים של המשיב, אשר הורה על החזר כספי מהמערערת, תאגיד בנקאי נלווה, בגין עסקאות תרמית בכרטיסי אשראי שבוצעו בטלפון. הערכאה הנמוכה יותר פסקה בחלקה לטובת המשיב, וקבעה כי סעיף בחוזה בין הצדדים, הפוטר את המערערת מאחריות במקרים מסוימים, מפלה ולפיכך בטל. עם זאת, בית המשפט מצא גם את המשיבה רשלנית באופן תורם והורה לה לשלם 30% מסכומי העסקה. בית המשפט המחוזי הפך את החלטת בית משפט השלום. בית המשפט מצא כי די ברשלנות התורמת של המשיבה כדי להטיל עליה אחריות למלוא הסכום שאבד, ללא קשר לסוגיית הסעיף המפלה. בית המשפט פירט את אמצעי הזהירות הפשוטים שהמשיבה יכלה לנקוט כדי למנוע הונאה אך לא עשתה זאת, כגון השגת פרטי לקוחות או אימות זהותם בעת המסירה. בית המשפט הדגיש את הסיכון הגבוה הגלום במודל העסקי של המשיבה ואת הימנעותה מנקיטת אמצעי בטיחות כלשהם, והפך את קביעת האחריות בשיעור 30% לשגויה. כמו כן, בית המשפט קבע כי הסעיף החוזי הנדון, אשר הטיל את הנטל הכלכלי של עסקאות תרמית על בית העסק, אינו מפלה ואינו נוגד את חוק כרטיסי חיוב. למערערת היו אינטרסים לגיטימיים לעשות כן, נוכח האתגרים של אימות עסקאות טלפוניות, ולמשיב הייתה היכולת לנקוט אמצעי זהירות. בית המשפט אפיין את המשיבה כמי שנמצאת בעמדה הטובה ביותר לוודא את אמינות העסקאות ולשאת באחריות להתנהלותה הרשלנית. בסופו של דבר התקבל הערעור, נדחתה תביעת המשיב כנגד המערערת, והמשיב חויב בתשלום הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 30,000 ₪, בתוספת מע"מ, הפרשי הצמדה וריבית. השופט מ' רובינשטיין והשופט א' קובו הסכימו עם פסק הדין.