ע"ב 3947/01

תקציר

התובע, עובד הנתבעת למעלה מ-19 שנה, תבע את הנתבעת בגין פיטורים שלא כדין וביקש סעד הצהרתי ופיצוי כספי. התובע טען כי נשלח לעבוד בחברת הבת הברזילאית של הנתבעת ופוטר שלא כדין זמן קצר לאחר שחשף מעשי שחיתות ועבירות חוק בסניף הברזילאי. עוד טען, כי הנתבעת לא ניסתה למצוא לו תפקיד חלופי כפי שהובטח, וכי פיטוריו היו בניגוד לחוק הגנת עובדים (חשיפת עבירות ופגיעה בטוהר המידות או במינהל תקין), התשנ"ז-1997. הנתבעת הכחישה את הטענות וטענה כי התובע הועסק בחברת הבת הברזילאית, כי עבודתו שם הופסקה עקב ביצועים ירודים, וכי ניסתה למצוא לו משרה חלופית בישראל. בנוסף, הגישה הנתבעת תביעה שכנגד כנגד התובע, בטענה כי שולם לו שכר יתר במהלך עבודתו והוא חייב לחברה כספים. בית הדין קבע כי התובע הועסק על ידי חברת הבת הברזילאית ולא על ידי הנתבעת במהלך שהותו בברזיל, ועל כן נדחו טענותיו לפיטורים שלא כדין ולהפרת חוק הגנת העובד. עוד קבע בית הדין כי הנתבע ניסה למצוא לתובע תפקיד חלופי, וכי פיטוריו מהחברה היו כדין. עם זאת, בית המשפט פסק לטובת התובע בנוגע לתביעותיו לפיצויי פיטורים שלא שולמו, פדיון חופשות, שי לפסח וניכויי שכר, והורה לנתבעת לשלם סכומים אלה לתובע. בית המשפט דחה את תביעתה שכנגד של הנתבעת לתשלום יתר, וקבע כי התובעת לא שולמה ביתר, וכי הנתבעת לא סיפקה ראיות מספיקות לתמיכה בטענותיה. כל צד נצטווה לשאת בהוצאותיו.