רע"א 6821/21

תקציר

המקרה נסוב סביב חסינותם של עובדי ציבור מפני אחריות נזיקית, בפרט לפי פקודת הנזיקין ותקנות אחריות עובדי ציבור. בית המשפט בחן בקשות למתן רשות ערעור בעניין חסינותו של עובד ציבור. עיקר עיסוקו היה בסעיפים 7א ו-7ג לפקודת הנזיקין, המעניקים חסינות לעובדי ציבור הממלאים תפקידים שלטוניים, אלא אם כן המעשה נעשה בכוונה לפגוע. הרחבת חסינותם של עובדי ציבור, במסגרת תיקון מס' 10, עמדה במרכז הדיון, והדגישה כי המדינה או הרשות הציבורית יכולות ליטול אחריות במקום העובד הבודד. בית המשפט בחן האם יש להכיר בבקשת החסינות, שכללה אישור של היועץ המשפטי לממשלה, כפי שהוגשה על ידי העירייה עצמה, תוך העברת נטל ההוכחה לתובע. לאחר עיון בהחלטת בית המשפט המחוזי צוין כי קיימת עמימות בשאלה האם היה מקום לקיים דיון בבקשת החסינות. תקנה 10 מאפשרת לבית המשפט שיקול דעת, ואילו תקנה 11 מחייבת לכאורה קיום דיון. המסגרת המשפטית מצביעה על כך שלבית המשפט יש שיקול דעת, במיוחד כאשר הוא חוקר מחלוקות עובדתיות. ערכאת הערעור החליטה להחזיר את התיק לבית המשפט המחוזי על מנת לקיים דיון חדש בבקשת החסינות, תוך הבהרה כי הנטל להוכיח היעדר תנאי חסינות מוטל על המשיב (התובע). על בית המשפט המחוזי לבחון מחדש האם ראוי לקיים חקירה נגד המצהירים בטרם יקבל החלטה סופית. ככלל, הערעורים התקבלו, וההחלטה שמה דגש על היצמדות פרוצדורלית מבלי להביע דעה לגופה של החסינות.