בר"ע 3110/08

תקציר

פסק הדין הנדון עניינו במחלוקת בין עותר למשיב בתביעות כספיות הנוגעות לאספקה והתקנה של עמודי תאורה בפרויקטים שונים. התיק הגיע לבוררות, ובורר הוציא פסק שקבע את הזכויות והחובות של שני הצדדים לגבי שלושה פרויקטים ספציפיים. עם זאת, הבורר לא הסדיר את ההתחשבנות הכוללת ביניהם, שנותרה מורכבת ולא פתורה. העותר פנה לבית המשפט קמא בבקשה לחידוש ההליכים ולאישור פסק הבוררות, אך בית המשפט דחה את הבקשה ופירש את דברי הבורר כאילו פסק הבוררות אינו סופי וניתן לאכיפה. החלטת בית המשפט התבססה על ההבנה כי פסק הבוררות אינו מכסה את הסכומים שכבר שולמו או לא שולמו על ידי המשיב. העותר ערער על החלטה זו, בטענה כי בית המשפט פירש באופן שגוי את עמדת הבורר. עם זאת, הערעור נדחה, שכן בית המשפט עמד על פרשנותו וקבע כי פסק הבוררות אינו ניתן לאכיפה. בנוסף, בקשת המשיב להארכת מועד להגשת בקשה לביטול פסק הבוררות נדחתה במשתמע. בפסק הדין הודגש כי פסק הבוררות לא התכוון ליישב את הסכסוך הכולל ולא היה קביעה סופית של הסכומים החייבים. יתר על כן, הבורר אישר כי אין לבצע את פסק הבוררות וכי ההתחשבנות בין הצדדים נותרה בלתי מוסדרת. כתוצאה מכך, אישר בית המשפט את ההחלטה הראשונית, הותיר את פסק הבוררות על כנו וחייב את העותר לשלם את שכר טרחת עורך הדין של המשיב.