בר"ע 46122-10-23

תקציר

ניתוח משפטי של המקרה ע"א 46122-10-23 – הרצל עמר נ' המוסד לביטוח לאומי מבוא תיק זה עוסק בבקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין המחוזי בתל אביב אשר דחה את בקשת המבקש למינוי מומחה רפואי נוסף וביקש לחקור מומחה קיים. השופטת הראשית, לאה גליקסמן, דחתה בסופו של דבר את הערעור, וסיפקה בחינה מקיפה של העקרונות המשפטיים הרלוונטיים ועקרונות שיקול הדעת השיפוטי הנוגעים למינוי מומחה רפואי והתערבות בערעור. עקרונות משפטיים וחידושים משפטיים 1. שיקול דעת שיפוטי במינוי מומחים רפואיים - בית המשפט הדגיש כי ההחלטה על מינוי מומחה רפואי נוסף נתונה לשיקול דעת מטבעה, ומעוגנת בהנחיות בית המשפט (בעיקר הנחיית נשיא בית המשפט משנת 2019). העיקרון המנחה הוא שהחלטות כאלה נתונות לשיקול דעתו של בית המשפט קמא, כאשר בתי המשפט מוסמכים למנות מומחים בעת הצורך. - ציטוט פסיקה כגון ע"א (ארצי) 34426-05-18 דמרי רות מדגיש כי לבתי המשפט יש שיקול דעת רחב ("בית הדין רשאי למנות מומחה נוסף אם מצא שיש צורך בכך"), מה שמחזק את העובדה ששיקול הדעת של בית המשפט בעניין הצורך הוא מרכזי, והתערבות ערכאת הערעור מוגבלת. 2. מגבלות על ביקורת ערעור על החלטות מינוי מומחים - פסק הדין מבהיר כי החלטות הנוגעות למינוי מומחים רפואיים הן בעלות אופי זמני, וערכאות הערעור נוקטות בדרך כלל בהתערבות מינימלית, תוך כיבוד שיקול דעתו של בית המשפט קמא (כפי שנתמך בפסיקה קודמת, למשל, ד"א (ארצי) נו/0-282 המוסד לביטוח לאומי נ' דוד לרוס). - עקרון הכבוד השיפוטי פירושו כי אלא אם כן מתקיימות נסיבות חריגות, בתי המשפט לערעורים יימנעו מלהתערב בהחלטות ביניים כאלה. 3. נסיבות ההתערבות ותפקידה של ערכאת הערעור - השופט מדגיש כי התערבות מוצדקת רק ב"מקרים חריגים", ומדגיש את חשיבות הזהירות השיפוטית בהתערבות בשלב זה, במיוחד כאשר ההכרעה נתונה לשיקול דעתו של בית המשפט קמא. - המקרה משקף את העיקרון שבתי המשפט לערעורים נמנעים בדרך כלל מהפרעה לניהול ההליכים המתנהלים על ידי בית המשפט קמא, במיוחד בכל הנוגע לפסיקות פרוצדורליות כמו מינוי מומחים. 4. הרלוונטיות של השלב הפרוצדורלי והיקף הערעור - ההחלטה מפנה את תשומת הלב להקשר הפרוצדורלי - ההליך הגיע לשלב הסיכום - שבו ניתנת עדיפות לכלכלה שיפוטית ויציבות פרוצדורלית. - בית המשפט מיישם את הקריטריונים הקבועים בחוק סעיף 26(א) לחוק בית הדין לעבודה, הקובע כי יש לתת רשות ערעור רק אם לערעור יש השפעה מוחשית על זכויות הצדדים או למנוע נזק, תוך שימת דגש על ריסון ויעילות. 5. הזכות להעלות טענות בשלב מאוחר יותר - חשוב לציין כי בית המשפט מציין כי גם ללא רשות ערעור בשלב זה, המבקש יכול להעלות את כל ההתנגדויות הרלוונטיות, לרבות אלה הנוגעות לחוות דעת המומחה הרפואי, במהלך הערעור על פסק הדין העיקרי. הדבר משקף הכרה חדשנית ביעילות הפרוצדורלית כאשר אתגרים פרוצדורליים נדחים עד לבחינה מהותית. 6. סיכום וחדשנות שיפוטית - פסק הדין מדגים גישה שמרנית להתערבות בערעור, תוך שימת דגש על כיבוד שיקול דעתו של בית המשפט קמא, במיוחד בעניינים של החלטות פרוצדורליות ביניים כמו מינוי מומחים, אלא אם כן נסיבות חריגות ברורות מצדיקות התערבות. - זה גם מחזק את העיקרון הפרוצדורלי שסכסוכים פרוצדורליים, כגון סוגיות של מינוי מומחים, מטופלים בצורה הטובה ביותר בהקשר של ערעור על פסק הדין המהותי, ולא כערעורים עצמאיים. - המקרה מבהיר בנוסף כי אי דרישת תגובה מהמשיב במהלך בקשת האישור מדגישה את הגישה השיפוטית המעדיפה עיכובים פרוצדורליים מינימליים בשלב ערעור זה. מסקנה מקרה זה מאיר את מחויבותה של הרשות השופטת לשיקול דעת שיפוטי, ליעילות הפרוצדורלית ולמרחב המוגבל של התערבות ערעור בהחלטות פרוצדורליות ביניים, במיוחד בכל הנוגע למינוי מומחים רפואיים. הוא מדגיש כי החלטות כאלה הן מטבען בתחום סמכותו של בית המשפט קמא, ובתי המשפט לערעורים יקיימו עיקרון זה כדי לשמור על יציבות פרוצדורלית, תוך שמירה על ביקורת מהותית לשלבים הבאים של ההליך.