ד"נ 6/66

תקציר

בית המשפט העליון אישר את החלטת ערכאה נמוכה יותר, לפיה לא ניתן להטיל על מדינת ישראל אחריות לפציעותיו של מבקש שנפגע ממשאית שהבעלות עליה החליפה ידיים לאחרונה. המבקש ביקש לצרף את המדינה כנתבעת בטענה כי פקיד הרישוי כשל בחובתו החוקית וגילה רשלנות בהעברת הבעלות על המשאית מבלי לוודא שיש לה ביטוח תקף מפני סיכוני צד ג'. דעת הרוב של בית המשפט קבעה, כי תקנה 75א לתקנות התעבורה, אותה פנה המבקש לתמיכה בתביעתו, אינה מטילה חובה על רשות הרישוי אלא על האזרח למסור לרשות מסמכי ביטוח. בית המשפט פירש את התקנה בהתאם לסעיף המסמיך בפקודת התעבורה, שמטרתו לאכוף ציות לחוקי הביטוח, והגיע למסקנה כי החובה העיקרית מוטלת על האזרח. זאת ועוד, תפקידו של פקיד הרישוי היה מינהלי באופיו ונמצא בתחום המשפט הציבורי. כל רשלנות מצד הקצין הייתה עקיפה ומרוחקת, והקשר הסיבתי בין מעשיו לבין נזקו של המבקש נותק עקב מחדלו של הנהג לבטח את הרכב לאחר מכן. עוד הדגיש בית המשפט כי פרקטיקה לבדה אינה יכולה להצמיח עילת תביעה לפי פקודת הנזיקין האזרחית, ולא ניתן להטיל על המדינה אחריות שילוחית למעשי פקידיה במקרה זה. בסופו של דבר הסכימו השופטים פה אחד לדחות את הערעור ולקיים את פסק הדין הקודם.