ת"א 15333-02-18

תקציר

פסק הדין דן במחיקת סעיפים בתצהיר ובהסרת מוצגים. בית המשפט מסביר כי מטרת מחיקת סעיפים המרחיבים את החזות היא לשמור על האינטרס של הצד השני, בבואו להכין את טיעוניו על בסיס טענות יריבו. בעוד שמצופה מהצדדים לדבוק בגבולות כתבי הטענות שלהם, חריגות מסוימות מותרות כל עוד הן נוגעות לאותה מחלוקת, והצד השני יכול להגיב במסגרת טיעוניו. בית המשפט גם מדגיש כי תצהירים צריכים בדרך כלל להתאים לכתבי הטענות, אך תוספות קלות מקובלות. פסק הדין דוחה את הבקשה למחוק סעיפים רבים בתצהיר הנתבע, שכן הם חוזרים על כתבי ההגנה או מגיבים לטענות התובע. עם זאת, בית המשפט מגביל את הסכום הנתבע בפסקאות 74-73 ל-100,000 ₪, שכן הסכום הגבוה יותר מפר את החובה לציין את הסכום שיש לקזז. באשר למוצגים, בית המשפט מורה על מחיקת מוצגים 5(א), 6 ו-31(א) ו-31(ב) מהתיק משום שלא נחשפו במהלך הליכי גילוי המסמכים, והנתבעים לא סיפקו הסבר משכנע להשמטתם. מוצג 12, התומך בטענת הנתבע כי כספי הביטוח לא הספיקו לכיסוי הוצאות החברה, רשאי להישאר, בהתייחס לטענה שהעלה התובע בתצהירו, המקנה לנתבע זכות תגובה. מוצגים 22 ו-19-21, התומכים בטיעוני הנתבע לקיזוז, יישארו אף הם, שכן התובע לא ביקש את מחיקתם ויש לו הזדמנות להגיב עליהם. לסיכום, בית המשפט מורה על תיקונים מסוימים ועל הסרת מוצגים ספציפיים, תוך מתן אפשרות לאחרים להישאר. לתובע מוקנית הזכות להגיש תצהירים משלימים, ולא נפסקו הוצאות למי מהצדדים בהתחשב בתוצאה. ההחלטה מתקבלת על בסיס הצורך לשמור על הגינות ועל העקרונות המהותיים של הדיון.