ת"א 18237/03

תקציר

התובע, אוהד מועדון הכדורגל מכבי אחי נצרת, נפצע במהלך משחק כאשר נפגע בעינו מאבן שהשליך אלמוני מאוהדי הקבוצה היריבה. הוא תבע חמישה נתבעים - המועצה המקומית דבוריה (הבעלים של מקום המשחק), מדינת ישראל/משטרת ישראל (האחראית על שמירת הסדר הציבורי), הפועל אכסאל (הקבוצה המארחת), ההתאחדות לכדורגל ואיגוד שופטי הכדורגל בישראל (ניהול משחקי כדורגל) - על מחדליהם שאפשרו את יידוי האבנים. התובע אושפז למשך שבעה ימים ועינו השמאלית נכרתה. הנתבעים טענו כי התובע אשם בכך שלא עזב את המקום כאשר האווירה התחממה, אך בית המשפט דחה טענה זו. נקבע כי המשטרה, כגוף האמון על שלום הציבור, נשאה בדרגה הגבוהה ביותר של אשמה (40%) על כך שאישרה את המקום מבלי לוודא שהוא בטוח. שלושת הנאשמים האחרים – המועצה, איכסל והאגודה – קיבלו כל אחד 20% מהאשמה. לתובע, שהיה בן 31 בעת התאונה, נפסקו פיצויים בסך 172,000 ש"ח, מתוכם 30,000 ש"ח בגין אובדן השתכרות, 130,000 ש"ח בגין כאב וסבל, 10,000 ש"ח בגין סיוע לצד ג' ו-2,000 ש"ח בגין הוצאות. סכום זה לא הופחת מדמי הביטוח הלאומי שקיבל, שכן בית המשפט קבע כי היה זכאי להם גם ללא התאונה. הנתבעים חויבו לשלם לתובע ביחד ולחוד, תוך חלוקת ההוצאות ביניהם בהתאם לאשמתם.