ת"פ 44477-08-20

תקציר

בית המשפט מצא כי נאשם 1, שהתגורר בבניין הסמוך לחממה בה גידלו סמים מסוכנים, אשם מעבר לספק סביר בגידול ובהחזקת הסמים שיוחסו לו בכתב האישום. מסקנה זו התבססה על עדויותיהם המהימנות של שני עדים, על גילוי ציוד לגידול סמים בביתו ועל הצהרותיו הסותרות והבלתי אמינות. חזקת המקום קמה בעניינו ולא הופרכה. כמו כן, בית המשפט לא מצא כל רשלנות מצד המשטרה בחקירתה. באשר לנאשם 2, שהתגורר בבניין במרחק של 150 מטרים מהחממה, זיכה אותו בית המשפט מהאישומים מחמת ספק סביר. הראיות לא תמכו במסקנה שהוא שלט פיזית או החזיק באופן קונסטרוקטיבי בחממה. ידיעתו על פעולת הגידול לא הספיקה כדי לבסס את יסוד ההסכמה הנדרש, ונוכחותו בסמוך לחממה לא הספיקה כדי לרמוז על שותפות בפשע. הראיות הנסיבתיות לא ביססו באופן סופי את אשמתו, ועדותו הבלתי משכנעת לא סיפקה ראיות מספיקות למעורבותו. עם זאת, נאשם 2 הורשע באי מניעת עבירה לפי סעיף 262 לחוק העונשין. הוא ידע על פעילותו העבריינית של נאשם 1 אך לא נקט באמצעים כלשהם כדי למנוע אותה. עבירה זו התפרשה על פני תקופה משמעותית, ומודעותו של נאשם 2 אליה השתרעה גם היא לאורך זמן. השופטת סיימה בהדגישה, כי פסקי הדין ניתנו לאחר שקילה מדוקדקת של מכלול הראיות והטענות וכי נטל ההוכחה הוטל על נאשם 1 בעוד שקיים ספק סביר לנאשם 2.