עת"מ 8478/08

תקציר

פסק הדין מאפשר עתירה מנהלית שהגישו ראשי 11 משפחות שהתגוררו בעבר ברפיח ים ובפת שדה, שתי קהילות שפונו מכוח חוק יישום תכנית ההתנתקות. העותרים ביקשו להיות מוכרים כבעלי קרקע לצורך הסכם ניצנים, אשר יזכה אותם בהטבות מסוימות, לרבות חלקות מגורים גדולות יותר ופיצוי גבוה יותר עבור בתיהם הקודמים. הוועדה המיוחדת, שהוקמה מכוח החוק לאישור הסכמי מעבר, דחתה את בקשתם. הטענות העיקריות שהציגו העותרים היו כי קיבלו הבטחות ממנהל מינהל סלע ומגורמים ממשלתיים אחרים כי מעמדם יהיה שווה לבעלי הקרקעות, וכי יישוביהם מתפקדים בפועל כיישובים חקלאיים, גם אם לא להלכה. הוועדה המיוחדת סירבה לדון בטענות אלה בטענה כי אין לה סמכות להיעתר לבקשת העותרים וכי ההבטחות אינן מחייבות. בית המשפט קבע כי היה על הוועדה המיוחדת לשקול את טענות העותרים בדבר הבטחה שלטונית והשתק מינהלי, שכן דוקטרינות אלה הן חלק בלתי נפרד מהמשפט המינהלי ויש ליישמן באופן עקבי. בית המשפט מצא כי העותרים אכן הסתמכו על הבטחותיו של מנהל מינהל סלע, מה שהוביל אותם לוותר על אפשרויות העתקה אחרות שהיו מקנות להם הטבות של בעלי הקרקע. זאת ועוד, בית המשפט קבע כי יהיה זה צודק ושוויוני לאכוף את המצג שנעשה על ידי המינהל, שכן הדבר לא יגרום נזק משמעותי לאינטרס הציבורי או לצדדים שלישיים, מה גם שתכלית החוק אינה אוסרת על ההשוואה המבוקשת. לפיכך, העתירה התקבלה, והעותרים הוכרו כבעלי קרקע על פי הסכם ניצנים, המזכה אותם בהטבות הנלוות. הוועדה המיוחדת חויבה להשיב לעותרים את הוצאותיהם המשפטיות.