ה"פ 523-05-12

תקציר

המבקש, שעזב את הנכס שבבעלותו בחודש אוקטובר 2004, חלק על חוב המים שיוחס לו על ידי תאגיד המים המשיבה, שהסתכם בכ-2,500 ₪, וטען כי החוב התיישן. המשיבה טענה כי אין התיישנות מנהלית על חובות מים וכי ממילא פעולות הגבייה שנקטה עצרו את תקופת ההתיישנות. בית המשפט קבע, כי בעת שהמבקש עזב את הנכס לא היה מקור דין המחייב אותו להודיע על כך למשיב. לפיכך, אחריותו של המבקש מוגבלת למועד עזיבתו, כפי שנרשם ברישומי מחלקת הארנונה בעירייה – 31.10.04. זאת ועוד, בית המשפט קבע כי פעולות הגבייה בהן נקט המשיב אינן עוצרות את תקופת ההתיישנות. החוב היחיד שצבר המבקש טרם עזיבתו את הנכס היה בסך של כ-155 ₪, אשר התיישן באפריל 2011. יתרת החוב, בסך של כ-2,500 ₪, נצברה לאחר שהמבקש עזב את הנכס והמשיב ידע על כך, ועל כן המבקש אינו חייב בכך. מאחר שהחוב נוצר למעלה משבע שנים לפני שהמשיב פתח בהליכי גבייה, הוא כבר התיישן אז. בהתאם לכך, התביעה התקבלה, והמשיב חויב לשאת בהוצאות המשפט של המבקש, אשר נקבעו על סך של 15,000 ₪, נוכח התנהלות המשיב בתיק וסכום החוב הנמוך יחסית המיוחס למבקש.