בש"פ 4438/14

תקציר

לאחר עיון בתיק, נדחתה הבקשה לביטול החלטת בית משפט קמא. בית משפט השלום שקל נכונה את ראיות שני הצדדים, לרבות ראיות התביעה לכאורה והתנהגות הנהיגה המסוכנת של המבקש. בית המשפט המחוזי הדגיש כי גם אם קיימות ראיות סותרות, כגון תצהירים התומכים בחפותן, אין בהן כדי לשלול בהכרח את ראיות התביעה, במיוחד כאשר הן מגובות בדו"חות משטרתיים. המבקש זוהה כמסרב ליטול דגימת נשיפה, אשר לפי סעיף 64ד(א) לפקודת התעבורה מניחה שכרות, ובכך מצדיקה את התליית רישיונו. טענותיו של המבקש בדבר מחלה ובדיקת דם לא ביטלו חזקה זו, שכן מדו"חות המשטרה עולה כי הוא נכשל בבדיקת הנשיפה. בנוסף, עברו של המבקש בעבירות תעבורה רבות, לרבות הרשעה שהורשע לאחרונה בנהיגה בשכרות, הדגיש את הצורך בענישה מרתיעה. בית המשפט לא מצא עיוות דין בהחלטת בית המשפט המחוזי, ולמרות שהכיר בנסיבותיו האישיות של המבקש, אישר את השלילה כדי להבטיח את שלום הציבור. לא הייתה עילה להוצאות, והבקשה נדחתה.