ע"א 86/82

תקציר

הכרעת הדין במקרה זה עניינה בסכסוך בין בני זוג גרושים, המערער (האב) והמשיבה (האם), בנוגע למשמורת על בתם הקטינה, שרי. שאלת המפתח הייתה האם לבית המשפט הישראלי יש סמכות לדון בתביעת האב, בהתחשב בכך ששרי התגוררה עם אמה בארצות הברית. בית המשפט העליון קבע כי על פי סעיף 76(2) לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, לבית המשפט בישראל יש סמכות במקרים בהם התעורר הצורך בישראל, וזה כולל מצבים בהם ילד הורחק שלא כדין מהארץ. במקרה זה, האם והבת נסעו תחילה לארה"ב בהסכמת האב לתקופה מוגבלת, אך האם האריכה את שהותה מעבר לתקופה זו ללא הסכמת האב. בית המשפט פירש זאת כהרחקה בלתי חוקית ואישר את סמכות השיפוט של בית המשפט הישראלי. עם זאת, לבית המשפט העליון היה גם שיקול דעת להחליט אם להפעיל את סמכותו, והוא בחר שלא לעשות כן, וקבע כי המקרה צריך להידון בבית המשפט שבו נמצא הילד - במקרה זה, ארצות הברית. בית המשפט שקל את טובת הילד והכיר בכך שהחלטת האם להשאיר את הילד אצלה אינה בלתי חוקית, במיוחד בהתחשב בגילו הצעיר של הילד. השופטים הדגישו כי נראה כי טיפולה של האם בשרי לא חרג מהטיפול האימהי הרגיל, וכי טובתה של ילדה בת שנתיים הייתה מיטיבה אם תישאר עם אמה. בית המשפט דן גם בטענת האב כי יש להתחנך את בתו בישראל, אך נקבע כי ניתן לשקול זאת רק במסגרת האינטרסים הספציפיים של הילדה. מכיוון שהבת שהתה בארה"ב זמן מה, הישארות שם לא תנתק אותה מסביבתה הטבעית. בסופו של דבר, דחה בית המשפט העליון את ערעורו של האב, אישר את החלטת הערכאה הנמוכה לדחות את בקשת המשמורת שלו והורה למערער לשלם למשיב הוצאות בסך 50,000 ₪. השופט ד' לוין והשופט ט' אור הסכימו עם ההחלטה.