ת"פ 6326-12-15

תקציר

הנאשם הואשם בתקיפת בן זוגו וגרימת חבלה של ממש, עבירה לפי סעיף 382(ג) לחוק העונשין, שהעונש המרבי עליה הוא שש שנות מאסר. האירוע התרחש במהלך ויכוח על הצבת שולחן והנאשם דחף את המתלוננת וגרם לה ליפול. הנאשם הודה במיוחס לו. למרות חומרת העבירה, החליטה השופטת שלא להרשיע את הנאשם בשל הנסיבות החריגות של המקרה. החלטה זו התקבלה לאחר בחינת האינטרס הציבורי בהרשעת הנאשם ובענישתו, אל מול פוטנציאל הנזק שנגרם לנאשם כתוצאה מהרשעה. גורמים מרכזיים בהחלטה זו היו חומרתה הנמוכה של העבירה, עברו הפלילי הנקי של הנאשם, לקיחת אחריות והבעת חרטה, היעדר התנהגות אלימה קודמת וההשפעה השלילית המוחשית שתהיה להרשעה על עתידו התעסוקתי של הנאשם – במיוחד כאשר הדבר ישפיע על יכולתו להתפרנס ולפרנס את משפחתו. במקום זאת, השופט מצא את הנאשם אשם והטיל עליו עונש של 200 שעות עבודות שירות, פיקוח של שירות המבחן, פיצוי כספי למתלונן והתחייבות לשנה להימנע מביצוע כל עבירת אלימות. השופט הדגיש את חשיבותו של ההליך המשפטי להמחשת חומרת מעשיו של הנאשם ואת השפעתו המרתיעה הפוטנציאלית על התנהגות עתידית.