ר"ע 187/83

תקציר

בתיק משפטי מורכב של מבקש שנפגע בגבו בעת שירות מילואים, ביטל בית המשפט העליון פסקי דין קודמים שדחו את תביעתו להכרה בנכות לפי חוק הנכות (תגמולים ושיקום), התשי"ט-1959. בתחילה, נדחתה תביעת המבקש על ידי המשיב, ועדת הערר ובית המשפט המחוזי, שכן נטען כי כאבי הגב נבעו מתהליך טבעי, המתבטא במחלת דיסקוס קיימת משנת 1974, ללא אירוע חריג במהלך השירות הצבאי להחמרת המצב. עם זאת, בית המשפט העליון הדגיש "קשר סיבתי קונקרטי" ולא קשר "טיפוסי", כלומר נסיבות הפציעה במהלך השירות הצבאי, אפילו פעולות שגרתיות כמו כיפוף, עלולות לגרום למצבים רדומים כמו מחלת דיסקוס. למרות הסתמכותה של הוועדה הקודמת על עדות המומחה מטעם המשיב השוללת סיבתיות הקשורה לשירות, בדיקה נוספת העלתה כי המומחה לא שלל את האפשרות שהשירות גרם לפגיעה. בית המשפט קבע כי במיוחד בתביעות נכות צבאית, נטל ההוכחה אינו צריך להיות כה מחמיר, והכיר בכך שדי בקשרים רפואיים סבירים כדי לבסס נכות הקשורה לשירות. משכך, קבע בית המשפט כי פגיעתו של המבקש קשורה לשירות, ובכך קיבל את הערעור וחייב בפיצויים, תוך שהוא ממחיש את האיזון בין אמות מידה משפטיות של סיבתיות לבין התחשבות הוגנת בתנאי השירות הצבאי במקרים כאלה.