תע"א 9713/06

תקציר

התובע, מהנדס שעבד אצל הנתבעת במשך 20 שנה, תבע את הנתבע בגין תשלומים שונים שלטענתו מגיע לו בעקבות סיום העסקתו. הטענה הראשונה הייתה כי על הנתבעת לדבוק בהסכמים הקיבוציים עליהם חתמה, אך השופט פסק לטובת הנתבעת, שכן הסכמים אלה הופסקו כדין והתובעת לא חלקה על כך ולא טענה להפרה כלשהי. התביעה השנייה נגעה לרכיבים מסוימים בשכרו של התובע – שעות נוספות גלובליות ותחזוקת טלפון – שלטענת התובע יש לכלול אותם בשכרו הקובע לפיצויי פיטורים והפרשות סוציאליות. השופט פסק לטובת הנאשם, וקבע כי רכיבים אלה אינם פיקטיביים, ועולים בקנה אחד עם הפסיקה. התביעה השלישית הייתה להחזר שעות היעדרות מהעבודה, שהשופט פסק גם נגד התובע, שכן לא ברור מדוע התובע נעדר והנתבעת כבר שילמה לו עבור הודעה מוקדמת כנדרש. התביעה הרביעית הייתה לתשלום חודשי הסתגלות, שלטענת התובע היה עיסוקו של הנתבע. עם זאת, השופט מצא כי התובע לא הביא ראיות מספיקות לנוהג כזה, ולכן דחה את התביעה. התביעה האחרונה הייתה לפיצוי בגין פיטורים שלא כדין בעילה של אפליה מחמת גיל ומחלה. השופט פסק לטובת התובע וקבע כי הנתבעת לא סיפקה כל הצדקה סבירה לפיטורים וכי הסיבה האמיתית היא גילה של התובעת. השופטת פסקה לתובע פיצוי בסך 70,000 ₪ בגין פיטורים שלא כדין ועוגמת נפש, וכן הוצאות נלוות ושכר טרחת עורך דין בסך 5,000 ₪.