ת"א 52976-08-19

תקציר

התובע, שרכש רכב משומש מהנתבעת, תבע לבטל את המכירה ולהחזיר את מחיר הרכישה, בטענה כי הנתבעת הטעתה אותו לגבי מצב הרכב ומנעה ממנו לבדוק אותו לפני הרכישה. התובע, שלטענתו שלט בשפה העברית בצורה לקויה, חתם על הסכם מכר, טופס בדיקת נאותות והצהרה כי בדק את הרכב. השופטת קבעה כי התובע לא הוכיח שאינו יודע לדבר או להבין עברית, ולכן ההנחה היא שהוא מבין את המסמכים עליהם חתם. זאת ועוד, השופט לא שוכנע מטענת התובע כי הנתבע פעל בחוסר תום לב בכך שמנע ממנו לבדוק את הרכב; גם טענת התובע כי הנתבע ידע על ליקויים משמעותיים ברכב ולא גילה אותם לא הוכחה. למרות שהשופטת מצאה את הנתבעת אשמה בכך שלא מילאה את חובת הזהירות שלה בכך שלא גילתה בעיות אפשריות בטופס בדיקת הנאותות, התובע עדיין לא עמד בנטל ההוכחה המוטל עליו לבסס קשר סיבתי בין הטעיה כלשהי לבין החלטתו לרכוש את הרכב. רכישתו החפוזה של התובע, מבלי לבדוק את הרכב, העידה על הסכמתו לסיכון של בעיות שלא התגלו, ולכן כל טעות לא הקנתה לו את הזכות לבטל את המכירה. בנוסף, השופטת ציינה כי התובעת לא ניסתה לבטל את ההסכם עם גילוי הפגם, אלא תיקנה את הרכב על ידי הנתבעת והמשיכה להשתמש בו. למרות שהשופטת הכירה במצוקת התובע במהלך ההליך, האשמה מוטלת גם על התובע שלא בדק את הרכב לפני הרכישה. לפיכך נדחתה התביעה, למרות שהנתבע חויב לשלם לתובע פיצוי בגין עוגמת נפש בסך 2,500 ₪. כל צד היה אמור לשאת בעלויות שלו.