ו"ע 29157-09-20

תקציר

הערעור מתייחס להתנגדותה של המערערת להחלטה להטיל על המקרקעין שלה מס רכישה (להלן - "מס רכישה") בסך של כ-2.7 מיליון ₪, בקשר עם רכישת זכויות בקרקע בהרצליה לצורך הקמת מבנה מסחרי. המערערת טוענת כי לא היה מקום להגדירה כ"רוכשת המשתייכת לקבוצת רכישה", שכן לשיטתה, הגדרה כזו חלה רק על מי שנותן תמורה לגוף מארגן המארגן קבוצת רוכשים. המערערת טוענת כי היא, כגוף המארגן שהקים את קבוצת הרכישה, אינה יכולה להתחשב בעצמה ולכן לא ניתן להגדירה ככזו. לחילופין, טוענת המערערת כי הגדרת "קבוצת רכישה" מחייבת כי הרוכשים יאורגנו על ידי גורם מארגן חיצוני ולא על ידי אחד הרוכשים עצמם. בית המשפט לא מצא דרישה חוקית כי כל חבר בקבוצת רכישה ישלם תמורה ישירות לצד המארגן; במקום זאת, הדרישה היא שפעילות הגורם המארגן תתבצע בתמורה לכך. דברי ההסבר לתיקון החוק החל, כמו גם דו"ח הוועדה שעליה התבסס התיקון, מבהירים כי חזונו של הרוכש לרכוש נכס בנוי – אליו קשור הרוכש באמצעות רשת הסכמים עם יתר חברי הקבוצה – הוא השיקול המרכזי לצורכי מיסוי. משכך, מצא בית המשפט כי לטענות המערערת אין בסיס של ממש בלשון החוק. יתר על כן, בית המשפט מצא כי המערערת אכן קיבלה תמורה עבור מאמציה הארגוניים. הקמת קבוצת הרכישה ורכישת הזכויות במקרקעין על ידי המערערת אפשרו לה לקבל תשלומים מהרוכשים האחרים עבור עבודתה הארגונית ולהחזיר את הוצאותיה בהקמת הקבוצה. בנוסף, התחמקה המערערת מתשלום עמלות מסוימות שהיה על הרוכשים האחרים לשלם, דבר שהגדיל את כדאיות העסקה. מכאן, שגם אם טענתה הראשונה של המערערת הייתה מוצדקת, עדיין היה בית המשפט מגיע למסקנה כי היא קיבלה תמורה ויש לראות בה חברה בקבוצת הרכישה. גם הטענות הנוספות שהעלתה המערערת – ובהן כי המשיבה העלתה בסיכומיה טענות חדשות, לפיהן יש להבחין בין תפקידה האקטיבי בארגון הקבוצה לבין תפקידם הפסיבי של הרוכשים האחרים, וכי יש לתארך את רכישת הזכויות במקרקעין לפני התארגנות קבוצת הרכישה – נדחו אף הן על ידי בית המשפט בשל היעדר כל בסיס ממשי בדין החל. מכל הטעמים הללו הציע בית המשפט לעמיתיו לדחות את הערעור, ולהורות למערערת לשלם למשיב הוצאות בסך של 25,000 ₪.