רע"א 4072/06

תקציר

לאחר עיון בתיק, הערעור נדחה בשל שימוש שעשה המשיב בחוות דעת מומחה שהפרה את תקנה 126 לתקנות סדר הדין האזרחי. כלל זה אוסר על זימון מומחים שייעצו בעבר לבעל דין למתן חוות דעת באותו עניין למניעת ניגודי עניינים. בית משפט קמא הדגיש את ההטיה הפוטנציאלית גם אם המומחה פעל בתום לב, תוך שהוא מפנה לעת"מ 8000/04. בהליכים אזרחיים, עקרונות משפטיים כלליים כגון פעולה בתום לב והימנעות מניצול לרעה של הליך הם אינטגרליים. החובה לנהוג בהגינות אינה סובייקטיבית אלא מחייבת התנהגות סבירה בנסיבות נתונות, כפי שהוסבר ברע"א 305/80 שילה נ' רצ'קובסקי. על בעלי הדין להימנע מלהיות יריבים בלתי הוגנים. אין לנצל לרעה הליכים משפטיים, וסנקציות קיצוניות שמורות לשימוש לרעה חמור. הערכאות הקודמות מתחו ביקורת על המשיב על כך שעיכב את הבקשה עד לאחר שנחשפה חוות דעתו השלילית של המומחה, בטענה לאי היכרות מוקדמת עם המומחה, שלא הייתה משכנעת ועלתה כדי חוסר תום לב וניצול לרעה של הליכי משפט. למרות התנהלותו של המשיב, האיסור הברור של הכלל הצדיק את החלטת בית המשפט המחוזי לפסול את חוות דעתו של המומחה. משכך, נדחתה בקשת רשות הערעור, והחלטת בית המשפט המחוזי עמדה על כך שלא ייעשה שימוש בחוות דעתו של המומחה שמונה על ידי בית המשפט, וימונה מומחה חדש, על חשבון המשיב. בשל התנהגותו של המשיב לא הוצא נגדם צו הוצאות. החלטה זו ניתנה ביום 20.2.2007.